קראנו ולמדנו סיפור מטלטל, מורכב וקשה בו חווה המספר אלימות קשה מצד אביו.
במשימה הבאה עליכם להיכנס לנעליה של אחת הדמויות ולכתוב , דרך נקודת מבטה, מכתב לדמות אחרת בסיפור .
המכתב יכתב שנים רבות לאחר האירוע .
כתיבה מהנה
מחכה בקוצר רוח לקרוא את יצירותיכם...
ענת
במשימה הבאה עליכם להיכנס לנעליה של אחת הדמויות ולכתוב , דרך נקודת מבטה, מכתב לדמות אחרת בסיפור .
המכתב יכתב שנים רבות לאחר האירוע .
כתיבה מהנה
מחכה בקוצר רוח לקרוא את יצירותיכם...
ענת
נקודת המבט של הילד~
השבמחק*כעבור 20 שנה*
ישבתי בתור לפסיכולוג, עוצם את עיניי ונושם עמוק, רואה בראשי את כל הזיכרונות מהעבר. מה שקרה עם הסרוויס, ומקרים רבים לאחר מכן. היום זו הפגישה הראשונה שלי עם פסיכולוג. מכרים רבים המליצו לי עליו, וחשבו שאני צריך עזרה. שנאתי את ההרגשה שפונים אלי כאל אדם חלש וחסר יכולת בגלל משפחתי. לא יכולתי לומר שלא נכנסתי לטלפיים של הדיכאון בילדותי, אך זה פחות השפיעה על מעשי. בכיתתי הייתי שקט מהתמיד, מפחד שמורה ינזוף בי. מפחד שיגידו לאבי. מפחד שסבתי המנוחה לא תוכל לעשות דבר כדי לעזור לי. כולם אמרו לי כל חיי שעל פני הבעה עצובה ודיכאונית, אך תירוצי נהפך להרגל. "אלו הפני הרגילות". עכשיו כשאני גר לבד אני נמנע מכל דבר שמזכיר לי משהו. אני מכין תה שקומקום מתכת. לובש שלייקס במקום חגורות, לא שומר דברים שבירים בביתי, ומנסה להאיר אותו כמה שיותר. השתמשתי בספרים, כתיבה וציור כדי לברוח מהמציאות. כשהבנתי שאבי הוא לא מי שחשבתי כשהייתי קטן. עבר בי זיק של זיכרון, הדייר. המבוכה שלו באותה תקופה. מעניין אם היה עושה דבר לו היה נמצא, למרות שאם היה נמצא כל זה לא היה קורה. לשווא הביא את הסרוויס. הוא פשוט תפס מקום, ואף אחד גם לא ביקר אותנו. לאבי המנוח לא היו חברים בעבודתו הנוראה, ואימי המנוחה הייתה בדיכאון עמוק מידי, שגיליתי עליו בגיל 15, כך שלא דיברה עם אנשים אלא עם מוכרים, ומכריה של סבתי הלכו לעולמם. חברים אני עצמי לא אספתי, ואת יומי העברתי נעול, או שוכב בשדה פתוח, ננעל מהמציאות או מנסה לברוח מימנה. אז זיכרוני גלש לאיך שאבי היה מצליף בי ומכה בי. מיד פקחתי את עיניי, מרגיש עגלי זיעה קרה על מצחי. הסתכלתי על הקיר, רואה בתמונה אחת ציור מוזר של המון מדפי ספרים מלאים. 'הלוואי והייתה לי גישה לכמות ספרים כזו', חשבתי לעצמי, מנסה לא לחשוב על ביתי הרדוף כאב. עכשיו חייתי בדירה בגודל סביר, עם שותף מאוד ידידותי ואופטימי. השותף עזר לי כשהדיכאון נזרע בכל גופי ומנע מימני לתפקד. חיוך קליל עלה לפני, שמח שאדם אחד לצידו באמת. בעצם הוא היחיד שסיפרתי לו. 20 שנה לא סיפרתי לאיש חוץ מימנו מה קרה בדירה הצפופה והמדכאת. בביתנו החדש, שעברתי אליו לפני שנים רבות, הכל מרווח, בגלל חפצינו המעטים והסידור ההולם, ויותר בהיר, ואופטימי. שיחזרתי בראשי את המדפים שהיו בסלון, המון ספרים שחלקו בינינו, קוראים בזמנינו הפנוי לאחר העבודה. עסיתי את גשר אפי, מרגיע את עצמי לאט לאט וחושב על עלילות ספרים במקום על הבית הארור.
"רודריג," שמעתי קריאה והבאתי את תשומת ליבי לגבר כבן 40, אני מניח הפסיכולוג.
"כן," מלמלתי, נעמד ומתקדם אליו. ועכשיו, אשחרר את כל כאבי החוצה.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקלבני היקר,
השבמחקשלום, מה שלומך? אני יודע כי לא דיברנו כבר זמן רב מאוד, כמה שנים טובות ולכן רציתי לכתוב לך את המכתב הזה ולברר מה שלומך וכמו כן, להתנצל. רציתי להתנצל על מה שקרה בילדותך, על ההלקאות והאכזריות שקרו באותו ערב יום שישי. לאחר שאימך החליטה לקחת אותך ולעזוב את הבית, היה לי זמן רב לחשוב ולהרהר במעשיי והבנתי כי טעיתי וכי הזקתי לך מאוד, ואינני יכול לדמיין את הכאב והבדידות שחווית מפני שאני, אביך, שהייתי אמור להגן עלייך ותמיד להיות בצדך, הייתי זה שאכזב אותך ופגע בך. אני מצטער שלקח לי זמן כה רב להתגבר על עצמי ומעשיי ולהבין שאותו הקומקום היה רק פריט שטותי ולא חושב ואני מצטער ומתחרט על הצער והכאב שגרמתי לך. אני חושב על הערב ההוא כבר זמן רב, מעביר את אירועי הערב ההוא שוב ושוב בראשי ולא יכול להבין ולהפנים כיצד יכולתי לפעול כך הרי אתה הילד שלי. אם הייתי יכול, הייתי מחזיר את הגלגל אחורה ללא הרהורים אך מה שנעשה כבר נעשה ואני רק מקווה שזה עוד לא מאוחר מדי לתקן את מה שקרה לפני שנים כה רבות, ואני מקווה שיום יבוא ותוכל לסלוח לי ואני אוכל להתפייס בפניך ולהראות לך כי אני באמת מצטער מעומק נפשי ורוצה שתוכל לבטוח בי שוב. אני אשמח מאוד אם נוכל להיפגש, אוליי על כוס קפה, ולדון על יחסיינו ועל שיקומן והמשכם אם תרצה. מקווה ומצפה לשמוע ממך בקרוב.
אביך
* שיקומם
מחק(מכתב מהבן לאם)
השבמחקאמא שלום
מה שלום אבא?
אני יודע שמאז שהמחלה שלו התגלתה אין לך זמן לנוח ולהיזכר בחוויות מן העבר.
רק רציתי להגיד לך שנזכרתי במקרה שהייתי ילד וקיבלנו מהדייר את הסרוויס לפני שהוא עזב.
בכל אופן אני זוכר את תגובתו של אבא, ואני חושב שגם את זוכרת...
כי קשה לשכוח איך שחזר עייף בלילה והתעצבן כל כך כשהסרוויס נשבר.
משבוע שעבר אני עובד קשה כדי להרוויח כסף כדי לשלם לבעל מקצוע שיתקן אותו.
את בטח לא מבינה כיצד עוד יש לי אותו, הרי זרקתם אותו לאחר שנשבר. אני שמרתי אותו כי תמיד רציתי לתקן את הדבר שקרה ואני חושב שעכשיו זה הרגע המתאים.
בעל המקצוע שהזמנתי אמר שלתקן את הסרוויס יהיה קצת יקר מאחר שהוא ישן ושבאופן הייצור שלו כבר לא משתמשים היום.
אתמול סוף סוף מסרתי לו את הסרוויס לאחר שהשגתי את הכסף, אני מקווה שזה יעזור לאבא להחלים כשיראה אותו.
תהיו בריאים.
הסיפור: "יופי הוא אמת"
השבמחקמוען: האם
נמען: הבן
נושא: התנתקותך ממני מאז המקרה שקרה לך בצעירותך
לבני היקר, עברו כ 18 שנים מאז ענישתך על ידי בגין זה שהימרת ולא גילית לי את האמת.
אני מקווה שהתקופה המרה הזאת תיפסק ונוכל לשוב להיות ביחד, שתהא לנו מערכת יחסים רגילה של אם ובנה.
מאז עזיבתך, כל יום אני מתפללת שתשוב אלי אך אף פעם המשאלה שלי לא מתגשמת.
אחותך ואני כל הזמן עושות מעשים טובים כדי שהעולם יחזיר לנו אותך אבל עדיין לא חזרתה.
אני מקווה שאחרי המכתב הזה אני אוכל לחבק אותך כמו תמיד ולקנות לך את מה שתרצה, לא משנה כמה יעלה.
אני רוצה לדעת שאתה סולח לי, מתגעגע אליי ואתה רוצה לחזור לביתך המקורי, אפילו רק לביקור אבל כל דקה איתך שווה זהב
אני מקווה שאתה הבנת שטעיתי אחרי כל השנים הללו ותסלח לי וטענה למכתבי.
תודה, אמך
היי אבא,
השבמחקאיך אתה מרגיש? אני מקווה שמצבך טוב יותר, בכל זאת עברת ניתוח לא קל. נקווה שהניתוח אכן עזר לך ואני מאחל לך רק בריאות ושיפור במצבך ומצפה לראותך בקרוב.
היי אבא,
השבמחקאיך אתה מרגיש? אני מקווה שמצבך טוב יותר, בכל זאת עברת ניתוח לא קל. נקווה שהניתוח אכן עזר לך ואני מאחל לך רק בריאות ושיפור במצבך ומצפה לראותך בקרוב.
אלדר.. מדוע אין התייחסות לאירוע המתואר בסיפור?
מחקיוסי, יוסקלה שלי, בני היקר..
השבמחקעברו שנים רבות מאז שעזבת לגור עם אסנת, אני יודע שאתה קורא עכשיו את המכתב הזה ולא מבין מה אני רוצה להגיד לך ולמה פתאום שלחתי מכתב במקום להתקשר.
אמרו לי שכשכותבים מכתב זה הרבה יותר קל מאשר להגיד סליחה בנים או בפלאפון.
ובכן אתה כבר גדול ואבא לילדים אך עדיין כל השנים האלו לא אמרתי לך סליחה - סליחה על שהייתי קשה ונוקשה מדי איתך .
אני לא אשכח את אותו היום שחזרתי מהעבודה והכתי אותך על כך שהפלת ושברת את הסרוויס הצ'כי.. אני מצטער יצאתי מכלל שליטה..
היית ילד כה נבון ואופטימי ותמיד ראית את חצי הכוס המלאה תמיד ראית את הצד הטוב שבי וראית את חינוכי כחינוך אשר טוב לך אז לדעתי הגזמתי ואני לא יודע מה עבר עלי בתקופה ההיא, הלוואי והייתי יכול לחזור לימים אלו ולתקן את כל מה שעשיתי לך לשנות את התנהגותי כלפייך וכמובן שלא להכות אותך .
אני מבקש ממך סליחה אמיתית אשר מגיע מהלב-וכן, כנראה שיש לי כזה בסופו של דבר. אני מצטער כל כך ומבקש סליחה ומחילה ויש בי תיקווה שתסלח לי אתה אולי תסלח אך אני לעולם לא וזכרונות אלו ישארו בי לעד !
אוהב אותך ומאחל אושר שמחה ובריאות במשפחתך.
אבא .
אנה
מחקלא פשוט לכתוב דרך נקודת מבטו של הפוגע..
הבעת החרטה היא חשובה מה לדעתך ישיב הבן?
אנה
מחקלא פשוט לכתוב דרך נקודת מבטו של הפוגע..
הבעת החרטה היא חשובה מה לדעתך ישיב הבן?
בני היקר,
השבמחקמה שלומך? מה אתה עושה בימים אלה?
עברו שנים רבות מאז נפגשנו או דיברנו, והכל בעקבות אותו אירוע שקרה לפני 10 שנים, אותו אירוע קשה שבו איבדתי שליטה.
כל יום אני נזכר באותו ערב שבת נורא, שהפריד בינינו לשנים רבות כל כך. הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, ולשנות הכל, אך את הנעשה אין דרך לשנות, ולי לא נותר אלא להצטער על כך שאיבדתי שליטה בשל הסרוויס חסר המשמעות הזה, ועל כך שלא יצרתי עמך קשר קודם, אך אני מקווה שעדיין לא מאוחר מדי.
מאז שעזבת כל כך הרבה השתנה. אימך רוב הזמן מסתגרת בחדרה, ובוכה בשקט, אך אני שומע את בכייה. סבתך גם היא עצובה, אך היא מנסה תמיד לשפר את האווירה. ואני השתניתי ככל יכולתי. אני כבר לא מאבד שליטה, ולא אלים ואגרסיבי כמו שהייתי בעבר.
שמעתי גם לאחרונה מחבריך שהתחתנת, והדבר שהכי פגע בי וציער אותי שלא קיבלנו הזמנה.
אני יודע עד כמה פגענו בך, ואני מצטער מעומק לבי על הכאב שנגרם לך.
האם נוכל להיפגש בקרוב?
אני מחכה לתשובתך בקוצר רוח ורוצה לשמוע ממך בקרוב.
באהבה רבה,
אבא.
אבא
השבמחקלפני כ-17 שנים חוויתי בגללך את החוויה הכי טראומתית בחיי. הכת אותי עד שעייפו ידיך בגלל חפץ! לפעמים היה נדמה לי שהחפץ הזה היה חשוב לך יותר מהמשפחה שלך. והיום, אני נשוי לאפרת ויש לי ילד מדהים. חשבתי שהתגברתי על הטראומה הזו שחוויתי.. אבל מסתבר שלא. אתמול בני חזר מבית הספר כשהוא אוחז במבחן ופניו עצובות. דרשתי ממנו להראות לי את המבחן. הוא לא רצה, אז חטפתי אותו ממנו בחוזקה. התפלאתי כשראיתי שהוא נכשל במבחן. הרי הוא תלמיד כה חכם.. אני לא יודע מה קרה לי באותו הרגע. הרגשתי שכעס ואכזבה משתלטים עליי והרמתי את בני מצווארו וזרקתי אותו על הרצפה. פתאום נזכרתי בכאב שאני חשתי כשאתה הכת אותי לפני 17 שנים. ראיתי את בני בוכה ומיילל ורציתי לחבק אותו באותו רגע אבל הוא רעד וזחל על הרצפה במטרה להתרחק ממני. אני לא יודע איך עשיתי את זה. הרי זה אני! אני אף פעם לא האמנתי באלימות. אז למה עשיתי לו את זה?
הוא לא מוכן לדבר איתי עכשיו ואני לא יודע מה לעשות.
אני יודע שחווית את ההרגשה הזו על בשרך אז אני מבקש שתעזור לי, ותגיד לי מה לעשות.
אני מחכה לתשובה ממך בקוצר רוח
בנך.
לבני...
השבמחקרציתי לאחל לך יום הולדת שמח, אחרי 15 שנים שבהן לא נפגשנו... אני מקווה שאתה חי חיים טובים באמריקה אצל הדוד, ואני בטוח שהוא מטפל בך הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי מצליח..
אני אפילו לא יודע איך להתחיל, אז אני פשוט אגיד את זה, אני מצטער.
אני מצטער על האלימות הקשה שחווית ממני, על חוסר ההתייחסות מצדי, והאמת, סליחה על שהייתי אבא כזה. אני לא באמת יודע מה לכתוב כדי לתאר את החרטה שבי, אבל אני מצטער, ואתה בוודאי מבין כמה קשה לאדם כמוני להודות על כך שהוא עשה טעות...
אני לא מבקש ממך לסלוח לי תוך מספר דקות ופשוט לשכוח את העניין, אך אני אשמח מאוד אם לפחות תכתוב לנו בחזרה. אני מבין שתגובתי באותו יום שישי הייתה הרבה מעבר למוגזמת, נכון שבשבילי זה לא היה סתם סרוויס, אך כמובן שאין להתנהגות שלי שום תירוץ.
אני לא מאשים אותך במעבר לגור עם הדוד, האמת שאני לא יודע כיצד יכולת להישאר לגור אתנו לאחר כל מקרי האלימות.
אני מאחל לך יום הולדת שמח, שתשמור על עצמך, ואני מקווה שיום יבוא ותוכל לסלוח לי..
אבא.
יובל
מחקמעניין שבחרת למקם את הבן הכי רחוק שאפשר...
מכתב מאמא לבן
השבמחקבני היקר
עברו שנים רבות מאז שעזבת ללא שוב מבלי להביט לאחור.
אני כותבת לך את המכתב הזה ממרחק של מקום וזמן לאחר שאזרתי את כוחות הנפש לכתוב לך את מה שאתה ראוי לו
אני יודעת שאין שום סיבה שבעולם שתסלח לי ואני גם לא מצפה לכך - כל שאני רוצה הוא שתשמע את שבתוכך יודעת אני שחשת ושלא היה לי האומץ לספר לך מעולם.
מאז ומעולם מי שגרנו עימו, ניהל את חיינו ולמדת לקרוא לו אבא - היה בן אדם קשה, מר ואלים שדרכו להביע את תיסכוליו מהעבודה הלא מתגמלת, מחיי הדחק ומקשיי החיים בכח הזרוע ובהתקפי זעם. עד שנולדת שימשתי אני כשק החבטות שלו אבל כשנולדת פסקה האלימות אך זאת רק לפרק זמן קצר. לא הרבה זמן לאחר הולדתך חזר אביך לסורו והאלימות שבה לביתנו אלא שהפעם היא הופנתה כלפי הדבר היקר לי ביותר - כלפיך.
זה החל בסטירה ונמשך להלקאות ועוד שיטות חולניות שהוצגו כחינוך או ענישה.
בתחילה עוד ניסיתי לעצרו אבל כוחותי הנפשיים לא עמדו לי ולבושתי הרבה - הותרתי אותך לבד, משמש כשק חבטות כל אימת שאביך נתקף בהתקף אלימות.
אין הסבר שבעולם לעליבות של אם שתחת שתגונן על בנה יחידה בחרה להסתתר מאחוריו ולשמר חיי נישואין עלובים. אין גם מילים או מעשה שבעולם שיכפרו על כך.
אין מילים שיכולות לתאר עד כמה אני מצטערת וכואבת על בגידתי בך בני ואילו רק יכולתי להשיב את מהלך החיים ולסובב את הגלגל אחורנית - נשבעת אני לך שהייתי נותנת את עצמי כדי להצילך מנחת זרועו של איש לא בריא זה שמלבד עובדת היותו אביך אינך דומה לו בדבר.
רציתי שתדע שהוא כבר איננו עימנו עוד ואינו יכול עוד להזיק לאיש.
אז גם אם זה מעט מדי וגם אם באיחור כבד - רק רציתי שתדע שאין יום בחיי שאיני מתביישת בעצמי, שלא שימשתי לך כאם, שלא שימשתי לך כמגן.
אני לא מצפה שתשוב, שתתקשר, תדבר או אפילו שתסלח אבל בכל זאת רק מילה אחת - סליחה.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקחלק ב'
השבמחקחזרתי מהפגישה מרגיש קצת טוב יותר, הולך לביתי. כשהגעתי אליו ראיתי שהגיע מכתב, את הנמען לא ידעתי. לא היה רשום. לקחתי אותו ונכנסתי לביתי, רואה שהוא שומם. הדלקתי את האור והלכתי לחדרי, מתיישב מול שולחן העבודה שלי ופותח את המכתב. היו ששני דפים, הראשון בעל כתב מסודר עם חתימה מסויימת למטה. התחלתי לקרוא את המכתב הראשון בעודי נשען על כסאי.
'בני היקר, עברו שנים רבות מאז שעזבת ומאז שראיתי אותך, וכל כך רציתי לראות אותך שוב אך לא יכולתי. אני כותבת לך את המכתב הזה כמילים אחרונות מימני. אני יודעת שלא ביקרת אותנו בגלל אבא, ואני מבינה למה ברחת כשמלאו לך 18 שנים. הייתי גם בורחת לו יכולתי.
במכתב האחרון אני רוצה להתנצל על הכל, על מה שעשיתי לא נכון ועל מה שלא עשיתי כלל. אני רוצה להתנצל ממעמקי ליבי על כך שעזבתי אותך לבד להתמודד עם כל קשייך, רוצה להתנצל על כך שכשהיית הכי צריך חום ואהבה לא נתתי לך.
הופתעתי מאוד כשהיית שולח אלי מכתבים, הייתי בטוחה שאתה נסער עלי ועל סבתך המנוחה כפי שעל אביך.
שמחתי לקרוא על דברים שונים שעשית, שמחתי לקרוא שאתה מצליח כל כך בחייך, שמחתי לקרוא שהצלחת למצוא ידידים ומכרים אחרי זמן רב, שמחתי לקרוא איך שאתה נפתח לעולמות רבים אחרי שבצעירותך היית ננעל תמיד ולא מדבר עם אף אחד מאיתנו.
כל יום הייתי ניגשת בבוקר לראות אם שלחת מכתב, כדי לדעת יותר על מה שלא ידוע לי.
אני מאוד אוהבת אותך, ואוהב אותך תמיד,
אימא'
סיימתי לקרוא את המכתב עם עיניים אדומות, הופך את לדף השני בעודי מושך באפי.
'אני עברתי לבית שלך ככול הנראה ומצאתי מחברת עם כריכה קשה ומכתב, אז שלחתי את המכתב ואת היומן אלייך'
הוא הסתכל על מה שקרה. זה מסביר מדוע המכתב מימנה. הוא חזר לדף הראשון,רואה שהתאריך מלפני מספר שנים, ימים ספורים לפני הלוויתו.
לבני היקר
השבמחקאחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותך החלטתי לכתוב לך מכתב...רציתי לשאול אותך מה שלומך ומה שלום משפחתך, אני בטוחה שאת חי חיים טובים ילד שלי כי אני מכירה אותך ואת השאיפות ואת החלומות שלך שלך ואני יודעת שתעשה הכל על מנת להגשים אותם,.
רציתי להגיד לך שאני מצטערת על כל השנים שסבלת בתור ילד אני יודעת שזו לא הייתה הדרך לחנך אותך...אתה היית ילד טוב ואני פשוט מבקשת ממך סליחה!
אני מקווה שאזכה לראות את נכדיי ביום מן הימים, אני מתגעגעת ומצפה מאוד לביקור.
אוהבת עד אין סוף, אמא.
מכתב מרגש... מדוע אין התייחסות של האם לפאסיביות שלה , ? לכך שלא תמכה בבנה ?מעניין לקרוא מה היא היתה אומרת על זה?
מחק~נקודת מבטו של הילד~(מכתב מהבן לאמו)
השבמחקאמא יקרה,
עברו הרבה שנים מאז שעזבתי את הבית וכעת קיבלתי את המכתב שאמר שסבתא ז''ל נפטרה.
באותו הרגע שקראתי את המכתב בכיתי כמו ילד קטן, ונזכרתי בה הכל הטוב שהיה בה.
בכל מקרה אני לא יבוא לשבעה ולא ללוויה כי אני פשוט לא מסוגל להסתכל לכם בעיניים, במיוחד לא בשל אבא...
בגיל 18 עזבתי את הבית ומחר אני כבר בן 31, עברו 13 שנים שלא שמעתי ממני עד למכתב האחרון שלו החלטתי כן לענות ורציתי שתדעו שאני נשוי ויש לי 2 ילדים מקסימים ושלמדתי ממכם כמה דברים והחשוב מכולם הוא שאני בחיים לא יחנך את הילדים שלי באותה צורה.
הבן שלכם.
לבני היקר,
השבמחקשלום, מה שלומך? אני יודע כי לא דיברנו כבר זמן רב מאוד, כמה שנים טובות ולכן רציתי לכתוב לך את המכתב הזה ולברר מה שלומך וכמו כן, להתנצל. רציתי להתנצל על מה שקרה בילדותך, על ההלקאות והאכזריות שקרו באותו ערב יום שישי. מחכה ליום שבו תרצה לחזור לדבר איתי, אני מתגעגע אליך מאוד וחושב על הטעות הגדולה שעשיתי בערב יום השישי הזה, אני מקווה שתוכל לסלוח לי ותבוא הביתה לערב שישי עם המשפחה והילדים, אני ואימא מצפים לראותכם, שבת שלום.
חחחחחחחחחחחחחח
מחקצודק
מחקמכתב מהאב לבן
השבמחקשלום בני,
7 שנים עברו מאז אותו היום הנורא שבו הפסקנו לדבר, היום שבו נקרע הקשר בינינו... אני יודע שאתה כועס עליי ואף שונא אותי, אך אגיד לך שזאת לא אשמתך. האשם בסיפור הזה הוא אך ורק אני. מאז אני שואל את עצמי כל יום: למה? למה עשיתי את זה? למה הכיתי את הבן שלי כך? אני לא אבא טוב, אני לא ראוי בכלל להיקרא אבא, אך דע לך בני היקר, קודם לכל, שחשוב לי אתה מעל הכל. אותו הסרוויס הארור שגרם לביתנו כולו לסעור ולהתרגש, אילו רק לא היה מגיע אלינו...
ההלקאות שהלקיתי אותך, כמעט עד זוב דם הלקיתי אותך בני. באכזריות, בחוסר רחמנות נהגתי בך. בדיעבד ממבט מעכשיו, אני מבין שאת כל התסכול ואת כל הזעם שלי הוצאתי עליך, התמרמרתי על חיי והוצאתי את כל הכאב, הכעס והתסכול בחיים שלי בהלקאותי אותך.
בני היקר, אני רק רוצה שתדע, שמצטער אני ומתחרט על מעשיי. אני אבא רע ואבא נורא. 7 שנים עברו כבר, 7 שנים כך חלפו מאז עזבתי את הבית. בכעס ובצעקות עזבתי, וכך ראיתי אותך בפעם האחרונה..
הדרך שבה נהגתי היא לא דרך חינוך, היא התעללות לשמה. גרמתי לך לצלקות בני, לנזק לכל חייך. יום אחד קרע את משפחתינו לשניים, יום אחד... בני היקר,רק רציתי שתדע.. לפני כחודש הלכתי לבדיקה בבית החולים וגילו אצלי גידול סרטני... בשלב מאוחר מאוד. הרופאים אמרו שכבר אין מה לעשות, וצריך לתת לזמן לעשות את שלו... בקרוב אני אצטרך להיפרד מהעולם. אז רק תדע לך בני, שלעולם לא שנאתי אותך ולא אשנא, שבליבי תמיד היית ותמיד תהיה. הסליחה שאבקש ממך עכשיו אולי לא תהיה שווה בעיניך, אך מבחינתי היא מכילה את כל אהבתי אליך. רציתי רק לבקש סליחה, סליחה ומחילה ממך בני, בעוונותיי הקשים וחטאיי אליך. מילים אחרונות לי אליך בני, רק ארצה פעם אחרונה לראות אותך, לפני שאפרד מהעולם הזה. אני יודע שגרמתי לך לסבל... הסבל שלי לאחר שנהרס הקשר שלנו, גדול עד מאוד.. בלעדיך בני, חיי אינם חיים, ומותי יהיה לשווא. אנא בני, היפגש עימי בפעם האחרונה, רק כדי שאוכל לבקש את סליחתך, כי רק כך אני אוכל למצוא מנוחה...
שלום בני...
השבמחקהיום בבוקר ישבתי, קראתי עיתון ועלו בי זכרונות על המקרה שהיה עם הסרוויס בילדותך. רציתי להגיד לך שאני נורא מצטער על איך שהתנהגתי, רק עכשיו אחרי שנים אני מבין שאלימות והלקאה הן לא דררכים טובות לחנך את ילדינו.
אני מקווה ששחכת את איך שהתנהגתי ושסלחת לי.
אני מבקש ממך בני לכתוב לי ולספר לי הכל... איךאתה מרגיש ? מה עם הילדים?
אם אתה צריך עזרה אל תהסס לפנות אליי כי לא אחר הכל אני הוא אביך
מוען: האם
השבמחקנמען: הבן
נושא: התרחקותך ממני מאז המקרה שקרה לך בצעירותך
ני היקר אני רושמת לך מכת אחרי כל השנים האלו שסוף סןף עזרתי אומץ אני רוצה להגיד לך שאני מצטערת על שיכלתי לעמוד מנגד בעודך מכה בידי אביך ורציתי לבקש שלמרות כל מקרי העבר תסכים לפגוש אותי ושנוכל לדבר על מה שקרה ואוכל לראות אותך שוב אחרי כל הזמן הזה שעבר ואני רוצה שתדע שלמרות שאביך לעולם לא יודע בזאת אני יודעת שהוא מצטער על אותו היום ושהוא רוה שתסלח לו יותר מכל דבר בעולם מחכה למוע ממך חזרה
אוהבת אמא